גילאים: ז-יב מאושר בסל תרבות ארצי ומשרד החינוך
שתי תוכניות שונות המבוססות על שיריו .של גיורא פישר לכיתות ז-ט ול י'-י"ב מאושר בסל תרבות ארצי חדש !!!
בתכנית מקריא גיורא משיריו העוסקים בהתבגרות, יחסי מורים תלמידים ,החיים (והמוות) בארץ שלנו. גיורא מספר כיצד נולדו השירים ועונה על שאלות תלמידים.
גיורא מגיע עם נסיון טוב ורב שנים עם תלמידים מכל הגילאים, השכבות, והרמות.
יאיר לפיד קורא את השיר "תפילה" ורון חולדאי מעמיד במרכז נאומו את השיר "אחרי זה", בטקס יום הזכרון האחרון בכיכר רבין.
לצפיה ראה קישור בתחתית הדף.
"במלים מעטות, אך במקוריות רבה, מטפל פישר בכל החוויות שמהן עשויים חיי אדם בכלל וחיינו בארץ בפרט. משהו בנתוני הפתיחה שלו כיליד מושב וכ"בן ממשיך" אחרי ההורים המקימים, כלוחם במלחמות ישראל, כמורה לתנ"ך וכאב לבן שנפל בג'נין - כמו מכשיר אותו לשיר את שירת הארץ הזאת, באמינות, בקצרנות ובחיספוס ההולמים"
אודות גיורא פישר
גיורא פישר, מורה לתנ"ך, רפתן ומשורר, נולד במושב אביגדור (בין גדרה לאשקלון) בו חי גם כיום עם אשתו ובנַיו. בעל תואר שני במקרא. שימש כמחנך וכמורה לתנ"ך בבית הספר התיכון האזורי בבאר טוביה.במקביל החזיק ברפת חולבות גדולה. כילד וכנער כתב שירים ופזמונים אך זנח זאת משהתבגר. בעשור השישי לחייו, עם נפילת בנו מרום באפריל 2002 בג'נין, חזר אל כתיבת השירה. שיריו התפרסמו ב'הליקון' ובמוספי הספרות של העתונות היומית ('הארץ' ו'ידיעות אחרונות').
סיפרו החדש של גיורא פישר "צירי חיים"
"אחרי זה" (2010) , הוצאת עם עובד
ספרו של גיורא פישר זוכה לתשבחות רבות. לחץ לכניסה לדף "אחרי זה" באתר "לקסיקון הספרות העברית החדשה"
אחד מספרי השירה המצליחים בשנים האחרונות.
מתוך הספר "אחרי זה" הוצאת "עם עובד" 2010
נֶגֶד מִי מְאַמֶּנֶת הַנַּעֲרָה הַזּוֹ
אֶת כַּלְבֵי הַשְּׁמִירָה
עִם הַשִּׁנַּיִם הַחַדּוֹת
שֶׁלֹּא מַפְסִיקוֹת לִנְקֹשׁ?
מַה גִּדֵּל וְטִפַּח
אֶת גּוּרֵי פְּחָדֶיהָ
הַמְאַיְּמִים לִטְרֹף
מִי שֶׁמִּתְקָרֵב,
מִי הִזְהִיר אוֹתָהּ מִלִּטּוּף
כְּמוֹ מִבָּשָׂר מֻרְעָל
וְלִמֵּד שֶׁאֶפְשָׁר לָנוּחַ
רַק כְּשֶׁהַכְּלָבִים עֵרִים?
וּכְשֶׁהִיא צוֹעֶקֶת עָלַי:
אַתָּה סְתָם מוֹרֶה
לֹא אַבָּא שֶׁלִּי וְלֹא תַּגִּיד לִי
מַה לַּעֲשׂוֹת,
אֵיךְ אוּכַל לְדַבֵּר עַל לִבָּהּ
לְבַקֵּשׁ שֶׁתָּבִין שֶׁאֲנִי
לֹא אַבָּא שֶׁלָּהּ
לגלעד
בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵהוּמְסָרֵב לְהִפָּרֵד מִמִּטַּת יְלָדִים
בַּת עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ.
בְּמַחֲבוֹא הַמַּצָּעִים שֶׁבְּבֶטֶן הַמִּטָּה
שׁוֹמֵר אֶת הַצַּעֲצוּעִים
שֶׁרֵיחָם הָעוֹלֶה בַּלַּיְלָה
מַרְדִּים אוֹתוֹ וְאֶת חַיּוֹת הַבַּד
הַמְמֻלָּאוֹת אַהֲבָה.
לַמְרוֹת שֶׁבַּלֵּילוֹת הָאַחֲרוֹנִים
הוּא יָשֵׁן עִם נַעֲרָה
הוּא מַקְפִּיד לְסַדֵּר אֶת חַיּוֹת הַמִּשְׁמָר
בָּרֶוַח שֶׁבֵּין הַמִּטָּה וְהַקִּיר
שְׂמֹאלוֹ תַּחַת ראֹשָׁהּ
וִימִינוֹ מְחַבֶּקֶת דֻּבִּי
מִפַּחַד בַּלֵּילוֹת.